יום שישי, 13 באוקטובר 2017

לא עכשיו, ברנרד

מאת שרה שורץ

כריכה קדמית - כל האיורים בספר הם של המחבר

לא עכשיו, ברנרד הוא ספר פרי עטו ומכחולו של דיויד מקי, אחד מסופרי הילדים והמאיירים החשובים באנגליה. מקי למד ב-  Plymouth Art College. הוא קנה לו שם של אחד הקלסיקונים של ספרות הילדים כיום והיה מועמד לפרס כריסטיאן אנדרסן בשנת 2006. בשנת 2011 זכה בפרס מאוניברסיטת פלייימות'. הוא כתב ואייר יותר משלושים ספרי ילדים, חלקם הפכו לסרטי טלויזיה ב .BBC בישראל הוא מוכר לקוראים הצעירים בזכות ספריו על בנצי, (הפיל המשובץ. ואחרים) ספרים נוספים שלו שתורגמו לעברית הם המנצחים ו- שתי מפלצות (שניהם יצאו בכנרת).

לא עכשיו ברנרד/דיויד מקי.
תרגום (מאנגלית) -יעל מולצ'דסקי.
בהוצאת כנרת,2003  .
בשפת המקור הופיע הספר כבר בשנת 1980 [1]

וכך הוא נפתח:
'שלום אבא', אמר ברנרד. 'לא עכשיו, ברנרד', אמר אבא.

ברנרד ניגש לאימו ומקבל ממנה אותן תשובות. הוא מנסה למשוך את תשומת לבה באומרו:
אבל יש מפלצת בגינה והיא רוצה לאכול אותי, אמר ברנרד.
לא עכשיו, ברנרד,אמרה אמא.

ברנרד, העגום, יוצא אל הגינה ופוגש במפלצת. זו טורפת אותו ונכנסת לבית במקומו, אך גם היא זוכה להתעלמות. אולם למפלצות מותרת התנהגות שאיננה מותרת לילדים והיא שואגת ונושכת וכל מה שהיא מצליחה לקבל בתגובה... נכון, ניחשתם...זו המנטרה " לא עכשיו, ברנרד".

למזלה של המפלצת (או שלא), מגיעה שעת ארוחת הערב.
"ארוחת הערב שלך מוכנה,אמרה אמא של ברנרד.
היא סידרה את האוכל על מגש לפני הטלוויזיה."
ילד לא אמור לאכול לבדו מול הטלויזיה 

המפלצת אוכלת את ארוחת הערב תוך כדי עמידה על השולחן וממשיכה להעביר את הזמן הפנוי עד ההליכה לישון בדרך פרועה. היא איננה זוכה להערה על התנהגותה הנלוזה. בסופו של היום היא נקראת להכנס למטה ומקבלת כוס חלב של לפני השינה.
"אבל אני מפלצת,אמרה המפלצת.
לא עכשיו, ברנרד,אמרה אמא של ברנרד."
(איור של האמא מכבה את האור בחדרו)
סוף
כל הטקסט שבספר מופיע כאן

לא עכשיו, ברנרד הוא ספר תמונות (picture book) – ספר שהתמונות בו חשובות לא פחות מן המילים, והמילים מעטות ותמציתיות.
לא קשה להבין במה עוסק הספר. הילד ברנרד פגוע מן ההתעלמות של הוריו. אין לו יכולת בגילו הצעיר לעשות רפלקציה לרגשותיו, אך הכאב והעלבון קיימים וצורבים. אם אין יכולת לרפלקציה, קשה גם לנסח במילים את מה שהוא היה רוצה: "אמא, אבא, אני אוהב אתכם, בבקשה תתייחסו אלי. עד עכשיו הייתי בגן, חיכיתי להגיע הביתה ולפגוש אתכם, בבקשה פנו לי קצת זמן." יתרה מזאת, הוריו הם אלו שצריכים לשקף לו את תחושותיו כדי שבעתיד הוא לא ישאר אילם נוכח פגיעה, שתהיה לו אוריינות רגשית. אנחנו צריכים להציע מגוון שמות לתחושות שלהם כדי שהם יוכלו להשתמש בהם באירועים דומים ולשאול: זה היה מעליב? זה היה מבהיל? כל כך מהר הם מבינים. גם אם האב היה עסוק בתקיעת מסמר הוא יכול היה למנף את האירוע ולבוא להתנצל בפני ברנרד ולהסביר את הסיטואציה ולחלוק את הרגשות שהיו מעורבים בה, כמובן בצורה אחראית ולא להאשים את ברנרד. באין לילד היכולות האלו, כמו לרוב הילדים בני גילו, אז הוא משתמש ביכולות שיש לו – להשתולל, להתפרע ולהיות בלתי נסבל.
לכל ילד זה יקרה מפעם לפעם, כמו שאנחנו המבוגרים לעיתים בלתי נסבלים. לפעמים מתוך עייפות ההורים לא מצליחים להכיל התפרצות כזו. אולם כל עוד התמונה רוב הזמן איננה כמו זו שבבית של ברנרד, אז זה בסדר. ארץ יצורי הפרא של מוריס סנדק עוסק בהתקף זעם )טנטרום( חד פעמי (או כזה המתרחש במרווחים גדולים מאוד) כזה, לדעתי.
מקי מדגיש שבעית התקשורת בבית של ברנרד היא רבת פנים: בשורה אחת ובציור אחד – כאשר אמו של ברנרד סוף סוף פונה אליו, היא מודיעה לו שארוחת הערב מוכנה ומשאירה אותו לבדו עם מגש האוכל מול הטלויזיה. זהו אחד מן הרגעים העצובים ביותר בסיפור ואכן אחריו מתוארת סדרת השתוללויות של המפלצת, הלו היא ברנרד.

למי מיועד הספר?
רשמית זהו ספר לילדים בני 3-5.  בשנים האחרונות קראתי והקראתי את הספר פעמים רבות ודעתי לגביו השתנתה.
בפעם הראשונה שנתקלתי בספר קראתי אותו לעצמי וחשבתי שהנה עוד ספר ילדים המדבר להורים מעל ראשם של הילדים. חשבתי גם שמדובר בנושא שגם אחרים עסקו בו, כמו ארץ יצורי הפרא שהוזכר לעיל, שזה בסדר, אך לא מלהיב, כי ניצוץ הייחודיות לא קיים. אבל אלו ספרים שונים. וגם הספר  דרקון – אין דבר כזה, דומה חלקית בלבד.
אבל אז הזדמן לי להקריא את הספר למספר ילדים. קראתי אותו לתאומות בנות שנתיים ולאחותן בת החמש. התאומות הצביעו על תמונת המפלצת ואמרו "זה דוב, נכון?". הסכמתי איתן. מי אני שאפריך את פרשנותן? אחותן בת החמש קמטה את המצח בתום ההקראה למשך דקה ארוכה ונראה היה שמשהו איננו מתיישב מבחינתה. החמצתי את ההזדמנות לשאול אותה. להערכתי לא היה לה ברור לאן נעלם ברנרד, שכן מן הרגע שהמפלצת מופיעה על במת הסיפור ברנרד איננו שב להופיע. הגלגול הוא חד- כיווני. לעומת זאת ב ארץ יצורי הפרא מקבלים בחזרה את הילד המקורי. ההבדל הזה הופך את לא עכשיו ברנרד לספר עצוב מאוד. ארץ יצורי הפרא איננו ספר עצוב. עם יציאתו לאור בשנת 1963 הוא נחשב ספר נועז שההין לעסוק בהתקף זעם של ילדים, - אך זה איננו ספר עצוב.
קראתי את הספר גם לילד בן שלוש חזור וקרוא בהזדמנויות שונות על פי בקשתו. הספר שעשע אותו; יש בו מפלצת והוא אוהב מפלצות, ויש פטיש ו"איה" שמקבלים מהפטיש ונשיכות והשתוללויות, בקיצור, פעילויות המדברות אל ליבו.
אני חושבת שלמדתי למה הכוונה כאשר מדברים על ספר המתאים לגילאים 0 עד 90 (נניח). נראה שאין צורך לחשוש מקריאת מגוון ספרים לילדים. כמונו, הם משליכים על הספר את עולמם הפנימי ועולמם הפנימי מאפשר להם את ההתמודדות המתאימה להם.

על האיורים
כפי שהכתיבה מדויקת מאד כך גם האיורים. השילוב שלהם פועל להפליא.
למשל, לכל אורך הספר האם נמצאת בגבה אל ברנרד וכשהי מדברת אליו תמיד עיניה עצומות. עולה בדעתי פסוק יח' מישעיהו פרק מד' לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ: כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם. עד כדי כך.
הבה נתבונן בזוג התמונות הראשון: ברנרד פונה אל אביו בפניה מנומסת "שלום, אבא" כשחיוך על פניו. וראו מה מתרחש לאחר מכן. מילותיו של האב מדודות, אך שפת הגוף שלו נוראה (פניו ירוקות, הוא מזנק באוויר). אפשר להבין, הוא קבל מכה מן הפטיש, אך מבחינתו של ברנד זו תגובה אליו. החיוך של ברנרד סר מעל פניו והוא פונה ללכת משם.
מילותיו של האב מדודות, אך שפת הגוף שלו נוראה
החיוך של ברנרד סר מעל פניו והוא פונה ללכת משם.

הוא מנסה את מזלו אצל אמו ושוב החיוך עולה על פניו, אלא שהוא מקבל מענה זהה מילולית (תורה של האם להגיב תגובה פיזית דומה לזו של האב יגיע בהמשך).
 
 אין לברנרד למי עוד לפנות, ועל כן הוא חייב להתעקש. הוא מעלה את המפלצת על הבמה. התגובה נשארת בעינה ופיו של ברנרד נסכר לנקודה קטנה. 
הגב של האם מופנה אל ברנרד ועיניה עצומות. פיו של ברנרד נסכר

עכשיו ברנרד יוצא אל הגינה ורואה את המפלצת ממנה הזהיר את אמו. הוא איננו פוחד ממנה למרות שהיא חושפת שיניים לעומתו והוא מחייך אליה. וכי מדוע שלא יחייך, היא מתייחסת אליו. ובנוסף, בפיתול מוביוס של העלילה, היא והוא אחד הם.
 
ברנרד פוגש את המפלצת בגינה ומחייך אליה 
 המפלצת טורפת את ברנרד בגינה. אך הטריפה מתרחשת בגינה שונה מן הגינה בה ברנרד פגש את המפלצת. למעשה הטריפה מתרחשת בגינה שונה מכל גינה שמישהו ראה אי פעם, בגינה דימיונית. אם תשימו לב לא תחששו לשלומו של ברנרד לפחות בכל הקשור לנזקי מפלצות סגולות.
גינה דימיונית: השוו את הגינה בה יושבת המפלצת לאחר שטרפה את ברנרד לגינה בה נפגשו 

ולסיום באווירה קלה יותר, שיעור בציור מאת דיוויד מקי:
לא להרתע מן התמונה המטושטשת שמופיעה בראש הפוסט שבקישור.

[1] אזהרת ספוילרים

יום שבת, 1 באפריל 2017

פנדה יוצאת למרעה

פנדה יוצאת למרעה - כריכה קשה. מקור: הוצאת עם עובד
נכתב על ידי שרה שורץ

מעשה בגורה למשפחת כלבי רועים בשם פנדה, אשר נשארת במשק עם אמה כאשר העדר יוצא למרעה משום שהיא צעירה מכדי להצטרף, לדעתם של הרועה ושאר כלבי הרועים. פנדה עוסקת בחקירת המשק והצעת שרותי הרעייה שלה לאחדים מיצוריו אך ללא הועיל – הם או שאינם מבינים או אינם משתפים פעולה. פנדה נוטלת יוזמה וללא נטילת רשות פונה אל עבר המרעה שמעבר ליער ולגבעות. המסע היה קצת מפחיד, אך פנדה הצליחה למצוא את העדר.
פנדה יוצאת למרעה - הגורה פנדה. מקור: הוצאת עם עובד


הספר פנדה יוצאת למרעה מזכיר בעיצובו את סדרת הספרים המצולמים של חנה ריבקין בריק, "ילדי העולם", אשר החלו להתפרסם בישראל בשנות החמישים וזכו למהדורות רבות ובעיקר את הספר הראשון בסדרה, את אלה קרי, הילדה מלפלנד. לא רק התמונות בשחור לבן של הצלם דן גולדפינגר מזכירות את הספר. המרכיב העצובי האחר הוא הצבע היחיד הנוסף המופיע על גבי כריכת הספר (אם מתעלמים מן הלוגו האדום של ההוצאה), הצבע התכול. בספר אלה קרי, הילדה מלפלנד מופיע הצבע הכחול שהומר בהמשך בתכול.  ממדי הספר פנדה יוצאת למרעה לעומת זאת גדולים במקצת מאלו של הספרים בסדרת "ילדי העולם".
דימיון בעיצוב בין הספר פנדה יוצאת למרעה לבין ספרים בסדרה "ילדי העולם"

גם העלילה של פנדה יוצאת למרעה מתכתבת עם העלילה של אלה קרי, הילדה מלפלנד שכתבה העיתונאית אלי יֶנֶס לצילומים של ריבקין ולאה גולדברג תירגמה. בשני הספרים כלב צעיר מצטרף אל העדר שיוצא למרעה למרות שזו לא הייתה כוונת דורשי טובתו. סיפורה של פנדה הוזכר בפתיח. כלבה של  אלה קרי, טייפו, מצליח להשתחרר ובורח עם עדרי האיילים אשר מוצאים למסע ארוך בן שלושה חודשים אל המרעה.
פנדה: "חזרתי, אל תדאגי" - פנדה יוצאת למרעה
טייפו: "אל תכעסי, בבקשה!" - אלה קרי, הילדה מלפלנד

ציר העלילה הדומה בשני הספרים יוצר נדבכי דמיון נוספים כמו זה הקשור באנשים המתפרנסים מגידול בעלי חיים. אנשים העוסקים שעמל כפיים הוא אומנותם חביבים על שלו וחוזרים ומופיעים בספריו לילדים ולמבוגרים כאחת: האבא של אפרים שעושה בושות אך אפה את העוגה הכי מופלאה שמישהו בגן של אפרים ראה אי פעם, וכל זה בזכות הסבא של אפרים שהיה "מומחה לעוגות" (1989); אברהם הסתת מ"בביתו במדבר" שידע לחוש את האבנים והיכן בדיוק לגעת בהן עם האיזמל והפטיש כדי לקבל את התוצאה שרצה בה (1998); האופים ב"עשו" ושלו עצמו ב"גינת בר" (2017).
דמיון אחר הוא באווירה, אם אלה קרי, הילדה מלפלנד תיווך לילדים בעולם את מציאות חייה האקטואלית של ילדה סאמית בת שלוש הרי פנדה יוצאת למרעה משרה נוסטלגיה על הקורא הבוגר וגעגוע אל זמנים בהם דברים התרחשו לאט יותר וקרוב יותר לטבע בדומה למציאות שבה חיה אלה קרי.[1] כנראה שבשל הנוסטלגיה כתבתי מלכתחילה את הרשימה הזו. אני לא מרבה לכתוב בבלוג על ספרים חדשים.

הספר  פנדה יוצאת למרעה הוא פרי שיתוף פעולה בין הסופר מאיר שלו ובין האמן-צלם והרועה דן גולפינגר. מעניין לדעת כיצד צמח שיתוף הפעולה הזה וכיצד הוא בוצע ומן הסתם הדברים עוד יתפרסמו כאשר עיתונאים ידועי שם יראיינו את השניים למרות שעל פי טבלאות רבי המכר לא נראה שיש צורך ביח"צ.
בקישור המצורף תוכלו לראות סרט קצר של דן גולפינגר המכנס כבשים:
https://www.facebook.com/dan.goldfinger

פנדה יוצאת למרעה מאיר שלו, עם עובד תשע"ז / מרץ 2017, צילומים דן גולפינגר, כריכה קשה, ילדים 3-5, ילדים 6-8.



[1]  נכדי, אשר בעוד חודשיים ימלאו לו שלוש, העדיף שנקריא לו שוב את הספר "חמש מכשפות יצאו לטייל" של רונית חכם על פני פנדה יוצאת למרעה.  

יום ראשון, 12 במרץ 2017

נושאים ממגילת אסתר המופיעים בציורים בספרי ילדים

מחר חל פורים בירושלים
מאת שרה שורץ
תהליך האיסוף, המיון וההאחדה של הספרים המוכרים היום כתנ"ך היה ממושך, אך הקנוניזציה הייתה מהירה מסיבות שונות כמו חורבן הבית השני וכך הצליחה מגילת אסתר להשתחל פנימה למרות המחלוקות לגבי הכללותה.
הסיפור במגילת אסתר בנוי כמחזה פרוע למדי. זהו סיפור על תככי חצר המלוכה; ועל אפוטרופוס (מרדכי) שמוסר את בת חסותו, נערה יתומה (אסתר), להרמון של מלך כדי לקדם עצמו דרכה; ועל מפנים דרמטיים לרוב. אדל ברלין, בהקדמה לספר אסתר,  שיצא בסדרת מקרא לישראל (הוצאת מאגנס בשיתוף עם עם עובד) כותבת: "מבחינה ספרותית המגילה היא בורלסקה שאין לקבלה באווירה של כובד ראש ורצינות, אלא כשעשוע ובבדיחות הדעת." ברלין סבורה שחג פורים קדם למגילה והמגילה נכתבה כדי להסביר את טעמו של חג הפורים. כך או כך, סיפור המגילה הרשים אמנים רבים והנושאים החוזרים ביצירותיהם הם: נצחונו של מרדכי (ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו); גירוש ושתי; אסתר מזמנת את עצמה אל אחשוורוש; המשתה שעורכת אסתר;  את ביטויים של מוטיבים אלו אצל גוסטב דורה אפשר לראות כאן.
ומה המוטיבים המופיעים בספרי ילדים?
אולי לא מפתיע שהנושא השכיח ביותר באמנות המושפעת ממגילת אסתר היא הולכת מרדכי על גבי הסוס ברחובות שושן הבירה – האירוע הזה מסמן את התחלת המהפך, יש בו שמחה לאיד והוא מאוד "פוטוגני" וצבעוני. הרי ברור שבאותם זמנים בהם לכאורה כל זה קרה (500 לפני הספירה לערך) התרחשות מסוג זה גררה את כל תושבי הבירה החוצה – איש לא היה מוכן להפסיד מחזה שכזה שוודאי הפך לשיחת השבוע – וזה רק הרקע. בתווך מופיע סוס מפואר "אשר רכב עליו המלך" ועליו רכוב איש בבגדים מפוארים "לבוש מלכות" ואותם מוליך אדם עם פנים נפולות שכבודו היה למרמס. מי לא הקדיש ציור לסצנה כה מפוארת? – החל בעבר הרחוק (בבית הכנסת בדורא אירופוס ובימי הביניים) דרך רמברנדט (1641) והמשך ב Jean François de Troy 1736 ועד הציורים בספרי הילדים.

רמברנדט (1641) נצחונו של מרדכי

אהרן שבו 1989 נצחונו של מרדכי ל"מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה)

אהרן שבו אייר ועצב בשנת 1989 את "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה). כל עמוד מעוטר בשוליו הרחבים המעוצבים כקירות מצודה באמצעות אפקט דמוי מגזרות נייר והמלה "המן" כתובה באדום כדי שלא נפספס. הציורים מצויירים בקו קריקטורי קליל ובצבע. 
עמוד מתוך "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה) מעוצב ומאוייר ע"י אהרן שבו.

בין העמודים שילב שבו ארבע תמונות בגודל מלא: 1."מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה (פרק ג)" ; 2."ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט (פרק ה)"; 3."ככה יעשה לאיש" או נצחון מרדכי (פרק ו) – לתמונה זו הקדיש שבו כפולת עמודים (ראו למעלה); 4.משלוח אגרות לכל מדינות פרס (פרק ח).
כל המוטיבים אך במיוחד 2 ו-3 מופיעים גם אצל אמנים גדולי שם.
אהרן שבו 1989 - ותקרב אסתר - מתוך מגילת אסתר שלי (מסדה)

הנגיעה בשרביט, הנחשב לסמל פאלי, היא כאמור גם כן מוטיב שכיח באמנות, המתייחס אל פרק ה במגילה אך לא מצאתי אותו בעוד ספרי ילדים.  אני מניחה שניתן יהיה למצוא אותו אבל כנראה ביחס דומה לזה שלי 1:6 בספרות חילונית. דהיינו, בערך על כל שש תמונות של מרדכי על הסוס, תמונה אחת של אחשוורוש מושיט את השרביט לאסתר.
הסצנה הזו מתרחשת לאחר שמרדכי שולח את אסתר אל אחשוורוש כדי להפר את מזימתו של המן להרוג את כל היהודים בממלכה. אסתר פוחדת מאוד משום שלא באים אל המלך ללא הזמנה "אבוא אל המלך אשר לא כדת" . כידוע היא משלימה עם רוע הגזירה "כאשר אבדתי אבדתי" ומבקשת שכל החהודים בשושן יצומו עבורה וגם היא תצום. וכך כשהיא מתוחה ורעבה היא מתקרבת בחשש אל אחשוורוש ומחכה לסימן מצדו, האם יטה את שרביטו כלפיה ויסמן לה להתקרב אליו או לא.
יש אמנים המתארים את הסצינה הזאת כפי שכתוב במגילה אך אחרים בוחרים לתאר את אותות המתח ומציירים את אסתר מעולפת, למשל Jacopo Tintoretto 1546-7  בציור אסתר לפני אחשוורוש. שבו בוחר לצייר את אסתר לפני אחשוורוש כשהיא מחייכת – אולי בהקלה, אולי הוא סבור שהיה לה חשוב להסוות את המתח בו הייתה נתונה, אולי כי הוא מייעד אותה להופיע בפני קהל צעיר, ואולי כל הסיבות גם יחד.
 בתמונה הראשונה בגודל מלא בוחר שבו להראות יחד עם מרדכי שאיננו משתחווה להמן גם את אסתר בת חסותו וזו פרשנות נוגעת ללב.
"ומרדכי לא יכרע" וגם לא אסתר לפי אהרן שבו ב"מגילת אסתר שלי" (מסדה 1989)
הנושא של התמונה האחרונה בגודל מלא  ב "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה) הוא כאמור משלוח אגרות לכל מדינות פרס (פרק ח פסוק 10). "וַיִּכְתֹּב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים--בְּנֵי, הָרַמָּכִים."
"ויכתוב בשם המלך אחשוורוש" - אהרן שבו 1989 מגילת אסתר שלי (מסדה)
הזכרתי כבר בבלוג את הספר "חגי ישראל" שכתב הרב מנחם הכהן המלווה באיורים מרהיבים של אלונה פרנקל (1980 מודן). עבור פורים  ציירה פרנקל שלוש תמונות לספר, שתיים מהן מתארות נושאים מן המגילה. האחת, "ככה יעשה לאיש" בו מדגישה פרנקל את זרש אשתו של המן ואת בתו המשקיפות בעד לחלון כשחיוך על פניהן, כי הן טועות לחשוב שמרדכי הוא זה המוליך את הסוס ואילו המן הוא זה שרוכב עליו. בתמונה הנוספת  - נושא שאינו מופיע בין ציוריו גדולי המידות של שבו – המשתה שעורכת אסתר לאחשוורוש והמן. ככל הנראה זהו המשתה השני, הדרמטי, זה שבו אסתר מפנה אצבע מאשימה כלפי המן וחושפת את מזימתו בפני אחשוורוש. 
זרש ובתו של המן אינן יודעות שהמן מוליך את הסוס. אלונה פרנקל ל"חגי ישראל" מודן 1980


המשתה של אסתר - אלונה פרנקל ל"חגי ישראל" מודן 1980
 בספר גן גני (הספר יצא במהדורות רבות החל משנת תש"ז ועד 2006), שלקטו וכתבו לוין קיפניס וימימה אבידר טשרנוביץ, מופיע רק איור קטן אחד המתייחס למגילה – שוב מרדכי המובל על גבי הסוס, שצוייר ע"י איזה הרשקוביץ. בתמונה המצורפת, האיור נראה בגודל דומה לזה של שאר התמונות המופיעות כאן, אך לא היא, מדובר באיור קטנטנן התופס אולי שמינית מן העמוד. באיור כה קטן אין מקום לפרטים נוספים כמו קהל שצופה, אך עדיין שפת הגוף של המן ברורה מאוד - הוא כפוף כאילו מעדיף שהאדמה תבלע אותו ופניו גם הן מכורכמות. למען האמת גם מרדכי לא נראה מאושר במיוחד באיור של איזה, אולי משום שהיא הושיבה אותו כששתי רגליו באותו צד של הסוס.
איזה הרשקוביץ לגן גני - ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

עוד "ככה יעשה לאיש" מצאתי על גבי שער של חוברת דבר לילדים משנת 1947, פרי מכחולו של נחום גוטמן וכמו כן אחד של מרים ברטוב. 
נחום גוטמן 1947 דבר לילדים. מקור: מוזיאון נחום גוטמן
מרים ברטוב. המקור: משקפיים 4, 1991

לא אציין את כל הספרים בהם חיפשתי ולא מצאתי – ודאי שאין מדובר ברשימה ממצה – אך המסקנה הזמנית היא שבספרי הילדים המוטיב "המגילתי" המוביל תרתי משמע – הוא "וככה יעשה לאיש".




יום שישי, 27 בינואר 2017

מריה מריאן - מדענית שהקדימה את זמנה

מדע, אמנות והיסטוריה בספר ילדים אחד

רשימה מאת שרה שורץ

כל האיורים הם של ג'ולי פשקיס (Julie Paschkis). הקליקו על התמונות כדי להגדילן וכך תוכלו להנות מהן.
כריכת הספר "צפורי קיץ - הפרפרים של מריה מריאן"
מריה סיבילה מריאן (Maria Sibylla Merian) מתה החודש לפני 300 שנים
מריה סיבילה מריאן נולדה בפרנקפורט שבגרמניה ב- 2 באפריל 1647. כבר בהיותה בת שלוש הפגינה התלהבות רבה לציור, עד כי אביה החרט ניבא שהיא תהפוך לאמנית דגולה. מילדותה היא אף הוקסמה ממחזור החיים של הפרפרים, וקיימה מחקר הדוק של הגלגולים שלהם. לאחר מותו של אביה, אמהּ נִשאה מחדש לצייר Jacob Marrel שעודד את העניין הזה שלה.
אני אוהבת לצייר תמונות צבעוניות של כל סוג זחל, פקעת וצפּור קיץ.
העניין שגלתה מריה סיבילה מריאן במחזור החיים של פרפרים וביצורים קטנים בכלל היה מיוחד בתקופתה, כאשר האירופאים עדיין האמינו שחיפושיות, תולעים, זחלים ואף צפרדעים נוצרים מבוץ ורקב. פרפרים ועשים כונו "צִפּרי קיץ" בשל ההופעה הפתאומית שלהם כאשר מזג האוויר נעשה חם והיעלמותם בסתיו (ומכאן שם הספר). הסברים אלה של היווצרות חיים מבוץ דומם נקראים "גנרציה ספונטנית" ומופיעים לראשונה בהגותם של הפילוסופים היווניים החל מן המאות השביעית והשישית לפנה"ס ואילך. בתקופה זו התרחש המעבר מהסתכלות מיתולוגית בטבע לניסיון להסביר תהליכים ותופעות באמצעות הצבעה על סיבותיהם הטבעיות. שלא במפתיע, בדומה למרבית הרעיונות המתייחסים לטבע, לתרבות, ולחברה האנושית, שעיצבו את פניה של הציביליזציה המערבית, גם היחס לנושא הגנרציה הספונטנית מקורו ביוון הקדומה.  עד למאה ה-17, כל עוד ניתן היה לייחס את אירועי יצירת החיים מחומר להתערבות אלוהית, תמכה הכנסייה ללא עוררין בגנרציה ספונטנית.
אני יודעת שהמבוגרים טועים לגבי צפורי-קיץ. חרקים אינם נולדים מבוץ.

בהיותה בת 13, מריאן כבר הייתה מסוגלת מבחינתה להפריך את התיאוריות המיושנות – היא נוכחה לדעת שגלגול הפרפר, המטמורפוזה, הוא טבעי ולא קשור בהתערבות על טבעית.
מריאן קבלה פקעות של תולעי משי שהובאו על ידי סוחר מאסיה ותעדה בכתב ובאיורים את תהליכי השינוי העוברים עליהם. 
אני שומרת זחלים וצפורי-קיץ בקופסאות וצנצנות. אני מאכילה זחלים בעלים. 

בהיותה בת 28 היא תיארה את חקירותיה בטבע בספר לימוד שכתבה. בספרה הראשון "ספר הפרחים החדש" (Neues Blumenbuch) השתמשה באיורים כדי לקטלג צמחים וחרקים.
עם הזמן נעשתה מריאן מפורסמת כמדענית, אמנית ומגלה. בתקופה שנשים כמעט ולא ערכו מסעות היא ובתה הצעירה, דורותיאה, נסעו לבדן לסורינם שבדרום אמריקה בשנת 1699, בהיותה בגיל 52. מטרת הסיור הייתה לחקור את החי והצומח הנדיר בבתי הגידול הטרופיים. עם שובה לאמסטרדם שנתיים מאוחר יותר היא החלה לעבוד על הכנת מדריך מאויר, Metamorphosis insectorum Surinamensium (שינויי הצורה של חרקים בסורינם), שהתפרסם בשנת 1705. הספר מתאר את מחזורי החיים של חרקי האזור והוא "גילה לאירופים בפעם הראשונה את המגוון המדהים של יער הגשם".
הצאר הרוסי, פיטר הגדול, העריך מאוד את עבודותיה של מריאן ואסף אותן;  95 הדפסים של מריאן, הנמצאים באוסף המלכותי הבריטי, נקנו בשנת 1755 ע"י המלך ג'ורג' השלישי.
מריה סיבילה מריאן מתה ב- 13 בינואר 1717.


דגימה מעבודותיה של מריה מריאן  אפשר לראות בקדימון לתערוכה שתפתח במרץ 2017 באדינבורו. 

על האיורים והמאיירת

בבלוג המשותף לה ולמאיירות נוספות, מצאתי הסבר של המאיירת ג'ולי פשקיס על אחד מן האיורים בספר, זהו האיור האחרון והוא משתרע על כפולת עמודים.
In Summer Birds by Margarita Engle I drew the luna moth out of scale to show the strength of the interest that Maria Merian had in insects.

באיור זה מצויר עש במלוא יפעתו על רקע שחור. משמאלו יושבת גבורת הספר, מריאן,  כשענף עם זחל ועלים אכולים בידה. אלא שהעש גדול מן הצופה בו. המאיירת מסבירה כי שינתה את היחסים "כדי להדגיש את עוצמת העניין שהייתה למריה מריאן בחרקים".

פשקיס איננה מנסה לחקות את איוריה של מריה מריאן הבוגרת. אני יכולה לחשוב על סיבות רבות לכך, החל מהמנעות מאנכרוניזם וכלה בכך שסגנונה של מריאן איננו הסגנון שלה. בנוסף, מדובר בספר ילדים שהגיבורה שלו היא ילדה – והאיורים פונים בהתאם אל הקהל שהתוכן פונה אליו.
ולסיום כפולת עמודים נוספת מתוך הספר המתארת את חלומותיה של מריה מריאן לערוך מסעות למקומות מרוחקים ולצייר פרפרים ופרחים נדירים:
When I am a grown-up, I will be free to travel to faraway lands... 



Summer Birds: The Butterflies of Maria Merian 2010/2013 by Margarita Engle  (Author), Julie Paschkis  (Illustrator)
הספר שבידי הוא בכריכה רכה ויצא בהוצאת Scholastic. לגילאים 4-9.