יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

על העילה למלחמה במספר ספרי ילדים


מה יעשה סופר שרוצה לכתוב ספר אנטי מלחמתי לאנשים צעירים מאוד, לילדים, אשר כידוע זמן הריכוז שלהם איננו ארוך מאוד. הסופר גם איננו רוצה לספר לילדים סיפור על ילדה שנשארה יתומה מאב, אשר נהרג בקרב, וגם אבדה את ביתה ויחד עם אמהּ ואחותה התינוקת היא גרה באוהל בשולי עיר הרוסה למחצה, או על התמודדותו של חיל צעיר שנפצע קשה בקרב.
כיצד אם כן הוא יבנה את סיפורו?
- הוא עשוי לכתוב, על מלחמה גנרית, לא על מלחמת קרים ולא על מלחמת העולם הראשונה, אלא על מלחמה מומצאת. יש לכך יתרון שכן באבן אחת הוא קולע בכל המלחמות כולן, אם כי אנו יודעים היטב שלסיפור מקומי ואישי יש נגיעה אוניברסלית, אבל כזכור אנו עוסקים בילדים. הוא גם יכול לבחור לכתוב משל. החופש שמקנה משל מאפשר לו להסתפק גם בסכסוך גבולות ולא להידרש בהכרח למלחמת גוג ומגוג.
אולם, מסתבר שבספרי ילדים, הכתובים כאלגוריות, והעוסקים בביקורת של הנוהג של המין האנושי לערוך מלחמות יש נקודת תורפה והיא העילה למלחמה.
בסיפור ריאליסטי אפשר לנסות לספר דברים כהווייתם ולהצליח לרצות את אחד הצדדים או אף לא אחד מהם, אך מה במשל?
למען האמת, אפשר היה להתחיל את המשל כשהמלחמה היא מצב נתון כמו בשיר של אלה אמיתן, במדינת הגמדים
בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים
רַעַשׁ, מְהוּמָה:
הַצָּבָא לָבוּשׁ מַדִּים
יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה.

וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד
אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד:
הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה
וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה....

אין השחתת מילים על הסברים, יש יציאה למלחמה. אבל הבעיה עם סופרים היא שהם חשים צורך להתחיל בהתחלה...
דומה שמאז שג'ונתן סוויפט התווה את הדרך עם רחבי הביצה וצרי הביצה, כלומר ההעדפות לגבי הצד לפתיחת הביצה לקראת אכילתה, הושאל הפתרון שלו עוד מספר פעמים. כידוע, מסעי גוליבר לא נכתב במקור לילדים, אך כפי שקרה לעוד ספרים שנכתבו במאות שחלפו, למשל ספריו של צ'רלס דיקנס, גם מסעי גוליבר נדד אל מדף ספרי הילדים והנוער. לעיתים הנדידה נעשית בתיווכם של ספרים מקוצרים.

ובכן, בשלושה ספרים, כולם אלגוריות, מוצגת עילת המלחמה כמחלוקת חסרת שחר:
אצל ד"ר סוס העילה לאיבת-תמיד ומירוץ חימוש היא "באיזה צד מרוחה החמאה?" אצל אפרים סידון, בספר אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו, העילה היא לכאורה, כיצד משלבים רגליים? – האם להניח את שמאל על ימין או להפך, את ימין על שמאל. לשניהם קדם, כפי שהוזכר, ג'ונתן סוויפט, אשר ספרו מסעי גוליבר התפרסם בשנת 1726. גיבורו, גוליבר, נקלע במסעו הראשון לארץ ליליפוט. ליליפוט נמצאת במצב מלחמה מתמיד עם הארץ השכנה, בלפסקיו, כשעילת הסכסוך הוא ויכוח מר בשאלה מאיזה צד יש לשבור או לחתוך את קליפתה של ביצה מבושלת: מן הצד הצר או מן הצד הרחב.

ד"ר סוס, כרגיל בכל ספריו, גם כתב וגם אייר את הספר המלחמה האיומה על החמאה. הכיתוב והאיורים בלתי נפרדים זה מזה בספר. המתיחות שוררת בין היוקים, שמורחים את החמאה על הפרוסה למעלה, לבין הפוקים שמורחים למטה. בין היוקים לבין הפוקים מפרידה חומה. הספר מתחיל בהליכה של  סב ונכדו אל החומה. הסב הוא חייל והוא איננו מוכן להניח לאויב משכבר הימים; הוא מזהיר את נכדו מן הטיפוסים שמעבר לחומה:

הקיץ נגמר.
נשארה עוד שעה.
הלכתי עם סבא לחומה הגבוהה.

הוא עמד ושתק,
עוד רגע עבר,
אז בעצב הניע ראשו ואמר:
פה גרים, כידוע, אנחנו, היוּקִים.
ומעבר לקיר גרים הם, הפּוּקִים.

וסבא אמר:
"אתה לא תאמין!
הפוקים עושים שם דברים איומים
בכל עיר וכל בית, תאר לך מה,
מתחת ללחם מורחים הם חמאה.
אך אצלנו, היוקים, בכל ארוחה
למעלה תמיד הפרוסה מרוחה.
כך צריך: רק למרוח למעלה, שמעת?
אל תבטח בשום פּוּק שמורח למטה!
בכל פוק תפקפק,
ותהיה לי זהיר.
בגלל זה, עוד מאז שהייתי צעיר
אני שומר נגד פוקים לאורך הקיר"

או אז מספר הסב לנכד את תולדות המלחמה הבעייתית בפוקים ובנציגם פוקש. הגנרלים מציידים את הסב, בכל פעם בה הוא חוזר מובס, בנשק משוכלל יותר, שאותו תכננו החברה בחדר האחורי, ומעודדים אותו לחזור ולהתייצב מול פוקש בשדה הקרב. הסב המעוּדַד חוזר רק כדי למצוא את פוקש עם כלי מלחמה לא פחות משוכלל ואולי אפילו קצת יותר.


המלחמה האיומה על החמאה - התחלת מרוץ החימוש: סבא יוק והרוגטקה המשוכללת "שלש כפול בום".
המלחמה האיומה על החמאה: כיפת ברזל נוסח הפוקים

מעבר לאווירת הנונסנס המצויה בספריו של ד"ר סוס, יש בספר גם "עיקום בזמן": הסב מספר על עלילות המלחמה כנגד הפוקים בלשון עבר, אבל כאשר הסב מקבל מן הגנרלים את נשק יום-הדין, לא עוד מכונות מלחמה, אלא פצצה קטלנית, הספר עובר לזמן הווה. כמו בכל הסיבובים הקודמים, כמובן שגם לפוקש יש פצצה זהה. הספר מסתיים בסוף פתוח:
"סבא," צעקתי, "הזהר עם זה!
אוי, מי יזרוק קודם?
ואז מה יהיה?
נחכה ונראה," הוא אמר,
עוד נראה."
 
המלחמה האיומה על החמאה - נשק יום הדין
"המלחמה האיומה על החמאה" - סוף פתוח

 קריאת הספר מעוררת מהר מאוד תחושה שמדובר בספר ביקורתי אנטי-מלחמתי. הספר המלחמה האיומה על החמאה פורסם בינואר 1984 בתקופה שרונלד רייגן היה נשיא ארה"ב, המלחמה הקרה עדיין שררה והחומה בברלין עמדה על תילה. רבים ראו בספר משל על מרוץ החימוש הגרעיני. אלא שהיו מקומות, כמו באזורים מסוימים בקנדה בהם הספר לא הוכנס לספריות ציבוריות בתואנה שהוא מתייחס למלחמות בסלחנות[i].
ד"ר סוס איננו מתייחס בסלחנות למלחמה. רחוק מזה.  מרוץ החימוש מוצג בצורה חריפה וחדה והסוף הפתוח איננו מנחם אלא משאיר את הקורא בשיאה של החרדה.
אך יש מן הבעייתיות בהצגת העילה למלחמה בספר. אם רוצים לומר שאין כל סיבה בעולם המצדיקה הרג של בני אדם והפיכה של אחרים לנכים ולפליטים, הרי שלהציג מלחמה גנרית כאילו התחילה מסיבה של מה בכך אינו משיג את המטרה; אין שקילות בין הגחכת הסיבות למלחמות לבין הדגשת חומרת התוצאות ועל כן הם אינם בני המרה.

כעסם של קוראים קפץ על הספר גם מן הסיבה שנראה היה שד"ר סוס נותן משקל שווה לסיבותיהם של שני הצדדים במלחמה הקרה (ואם הדבר נכון, אזי ביקורת על סכסוך ספציפי, לעומת ההכללה המוזכרת לעיל, היא לגיטימית)...הרי לצד שהפרוסה מרוחה אין משמעות אלא בהקשר של כוח וטובות הנאה... – וזה בכלל מעצבן.

להערכתי, ד"ר סוס התכוון לבקר לא רק את המלחמה הקרה והאיום הגרעיני, אלא לומר משהו כללי יותר נגד הפעלת כוח כחזות הכול. כפי שציינתי הכיתוב והאיורים בלתי נפרדים זה מזה בספר המלחמה האיומה על החמאה. כבר בכפולת העמודים המאוירת הראשונה מופיעה חומה המטפסת על הרים ויורדת לעמקים למלוא רוחב התמונה ועד לאופק. האסוציאציה המתעוררת היא של חומת סין הגדולה, אשר הצליחה להגן על סין במשך זמן רב מפני פשיטות של שבטים שונים אך לא עמדה בפני צבאותיו של ג'ינג'יס חאן, ולא של החומה שהפרידה בין מזרח לבין מערב גרמניה.
המלחמה האיומה על החמאה - החומה בכפולה הראשונה
חומת סין הגדולה מתוך פורטל סין בישראל


מי שנתקל בבעיה דומה - כיצד להיחלץ מעילת המלחמה, מבלי להקדיש לה יותר מדי חשיבות ומבלי לעשותה טריוויאלית? – הוא אפרים סידון בספר  אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו[ii].  סידון מצליח להתגבר על כך במידה רבה אולי משום שהוא נעזר במיתוסים של אזורנו. הוא מייחס את הוויכוח המטופש המוזכר בפתח הרשימה, כיצד יש לשלב רגליים, לשני אחים. אחים כידוע רבים על דברים אשר למסתכל מן הצד נראים לעיתים מאוד טיפשיים. אולם סידון משתיל בסיפור מנגנון המסביר כיצד ריב בין אחים הופך לאיבה בין עמים: אי פתירתו של הוויכוח במועד מנפחת אותו לממדים חסרי פרופורציה. טַבְּלוּ את אי הפתרון בהמשך חוסר תקשורת ודמוניזציה של האחר, אשר כולן מופיעים בסיפור – ובבקשה – מלחמה. המנגנון הזה מרשה שהסיבה ההתחלתית תהיה איזשהו הבל הבלים, משום שהיא (הסיבה) בעצם רק אמתלה לטיפוח הריב. 
מקור התמונה

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו - מקור התמונה


אשר לג'ונתן סוויפט והביקור של גוליבר בארץ ליליפוט, כילדה שעמדו לרשותה ב"ספריה הציבורית", שבצריף הירוק, הספרים המקוצרים גוליבר בארץ הגמדים וגוליבר בארץ הענקים, מדובר היה במלחמה גנרית (לא שניסחתי כך את הדברים). מאז כבר חלפו ימים רבים ועכשיו כבר יש ברשותי מסעי גוליבר המוער (שוקן 2000 בתרגומה של ג' אריוך) ובזכותו אני יודעת שליליפוט היא משל לאנגליה ובלפסקיו היא צרפת ועניין פתיחת הביצים עשוי לרמוז לאירוע בחייו של הנרי השמיני. אולם אם אכן סוויפט רומז לאירוע מחייו של הנרי השמיני הרי מדובר באירוע פנים אנגלי אשר סוויפט שאל אותו עבור העילה למלחמה בין אנגליה/ליליפוט לבין צרפת/בלפסקיו, כך שגם במקרה זה מיוחסת סיבה מגוחכת למלחמה, אך לא למלחמה גנרית. הביקורת של סוויפט מופנית לאירועים היסטוריים מסוימים ומי שרוצה להכליל מהם עושה זאת על אחריותו.
 
מקור התמונה - גוליבר לילדים


גוליבר מקבל הסבר על סיבת המלחמה. הקליקו על התמונה כדי לקרוא את הערותיו של פול טרנר ולהנות מן האיור של גראנוויל

הספרים שהוזכרו ברשימה:
המלחמה האיומה על החמאה, דוקטור סוס, עברית: לאה נאור, כתר, 1986/1984

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו, אפרים סידון, איורים: יוסי אבולעפיה, כתר 1987

מסעי גוליבר, ג'ונתן סוויפט, מהדורה מוערת ע"י פול טרנר, עברית: ג' אריוך, איורים: גראנוויל, שוקן 2000




[i] Seuss, Dr. The butter battle book. London: Collins, 1984.
Fic S4977 Bu 1984b
Sources: (Roberts, 1996); (Schrader, 1995)

[ii] בקישור הבא אפשר לקרוא את הסיפור (ללא תמונות):

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה