יום הולדת 102 ללאה גולדברג

לכבוד יום ההולדת ה- 102 של גולדברג בחרתי להציג שיר פחות ידוע שלה (כך נדמה לי לפחות) מתוך הספר צריף קטן (ספרית פועלים). הספר ראה אור לראשונה בשנת 1959, באותה שנה בה פרסמה גולברג בין היתר את דירה להשכיר. הספר מלווה באיוריו של אריה נבון.

על שירי ערש של לאה גולדברג ניתן לקרוא בפוסט הזה

 

דבורה עומר הלכה לעולמה

דבורה עומר (9 באוקטובר 1932 - 2 במאי 2013) הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית, כלת פרס ישראל לשנת 2006, ולפני חודשים ספורים הוענק לה פרס אקו"ם על מפעל חיים. היא הותירה אחריה את בן זוגה, בת ושני בנים.

דבורה עומר נולדה בשנת 1932 בקיבוץ מעוז חיים למשפחה שהכתיבה לא הייתה זרה לה. דודה היה יגאל מוסינזון, אשר היה ידוע בשל סדרת ספרי חסמב"ה והמחזות "קזבלן" ו"בערבות הנגב" שכתב. אביה, משה מוסינזון היה עורך "בַּמַּעֲלֶה", עיתון תנועת הנוער העובד.  את רשימותיה הראשונות פרסמה עומר בכתב העת במעלה.
בהיותה בת שנה התגרשו הוריה, לאה שרשבסקי ומשה מוסנזון, זה מזו והזדרזו להקים משפחות חדשות. ב- 1943, כאשר עומר הייתה בת 11, נהרגה אמהּ בתאונת אימונים והיא נותרה לחיות עם אביה החורג ואחיה למחצה. נסיבות מותה של האם לא הובהרו לילדה עומר, אולי מפאת סודיות צבאית, אולי משום שבאותה תקופה סברו שמוטב לילדים לא לדעת, והיא חייתה במשך שנים תחת הרושם שאמה התאבדה, דבר שהוסיף לייסוריה. למרות הטרגדיה בה התנסתה עומר, ביכר אביה, אשר התגייס ב- 1941 לצבא הבריטי באיטליה, לא לשוב לארץ בעקבות מות האם ולתמוך בבתו אלא להישאר באירופה כדי לטפל בילדי הניצולים. וכך חשה עומר נעזבת פעמיים, הן על יד אמה שעל פי השמועה התאבדה והן על ידי אביה שלא חזר להיות עם בתו כאשר היא נזקקה לו. האב, משה מוסנזון, חזר לישראל רק בשנת 1948, כאשר עומר הייתה בת 17 – האידיאולוגיה הייתה חזקה מן המשפחתיות.

האב חזר רק שש שנים לאחר שהאם נהרגה - דבורה עומר בילדותה עם אביה (ידיעות אחרונות)

בהיותה בת 18 הכירה דבורה עומר את שמואל עומר, שחקן צעיר, והם נשאו ב- 1954 במעוז חיים ועבדו שם כמורים. כאשר בתם הבכורה הייתה בת כשלוש עזבה משפחת עומר את מעוז חיים, הקיבוץ בו עומר נולדה, שכן החיים בקיבוץ כבר לא התאימו להם. "בלדה לעוזב קיבוץ" נכתב כאשר עזיבת הקיבוץ כבר נתפסה פחות בחומרה מאשר בתקופה בה העומרים עזבו.

בשנים 1960-4 שהתה משפחת עומר בקנדה בשליחות הסוכנות. מקנדה חזרה המשפחה לקיראון ושנתיים לאחר מכן התפטרה עומר ממשרתה בהוראה כדי להתפנות לכתיבה. בשנת 1976 עברה המשפחה לכפר מעש. ב- 1992 לקתה עומר בהתקף לב ראשון. ב- 1996 לאחר דום לב נוסף החל מצבה הבריאותי להתדרדר. במאי 2013 נפטרה עומר בביתה מוקפת בבני משפחתה. היא נקברה בכפר מעש. עומר קבלה את פרס ישראל וכן את פרס אקו"ם על מפעל חיים. והיא זכורה בשל ספריה סדרת דפי תמר, שרה גיבורת ניל"י, הבכור לבית אב"י, לאהוב עד מוות, ורבים אחרים.

בארכיון של דבורה עומר נמצאו בין השאר יומן אותו התחילה לכתוב בהיותה בת 13, מכתב דחייה בוטה אותו קבלה מן ההוצאה הראשונה בה בקשה לפרסם את דפי תמר וכן אוסף גדול של מכתבים שכתבו לה ילדים. מכתבים רבים נכתבו לה על ילדים חולים בעקבות פרסום הספר אני אתגבר. 

כאן אפשר לקרוא דברים שכתבה עליה אריאנה מלמד.

בשבילי, מפאת גילי, היא היתה יותר מכל המחברת של דפי תמר.

דפי תמר-עושים חיים; איור איזה הרשקוביץ

מקור התמונה

דפי תמר, עושים חיים

אני אתגבר, איור: אלישבע לנדאו

דפי תמר, איור: איזה הרשקוביץ